אמא כנה 8 – או בוא נדבר על לחץ מהסביבה

בארוחת החג השני של סוכות, כשבתי הבכורה היתה בת 3 חודשים, חשתי לחץ להראות לכולם ולעצמי שהנה אני מצליחה לגרום לה לישון במיטה. אז אחרי שהרדמתי את ענבל (באותה תקופה זה היה בידיים שלי תוך כדי שאני קופצת על כדור פיזיו – וכן הבאנו את הכדור כל הדרך מהבית) ניסיתי, השם ישמור, להניח אותה במיטה. זה לא עבד, בלשון המעטה, והיא בקושי ישנה חצי שעה בצהריים. הרגשתי נורא ומאוד התביישתי, התביישתי על כך שאני לא מצליחה להרדים את הילדה שלי אבל גם על כך שרק בגלל לחץ שאני דמיינתי, ורצון להרשים את המשפחה שלי, פעלתי בצורה שהיתה קשה ולא מותאמת לענבל ולעצמי.

חשבתי על זה שאפשר לחלק בגסות את הלחצים והאשמות שאנחנו מרגישות בהורות לשני סוגים: הסוג הראשון הוא הלחץ שנוצר מהשיפוטיות והביקורת הגלויה שנותנים לנו – “לא לימודו אותך איך לרדת מדרכה עם עגלה?”, “למה את לא מלבישה אותה, נורא קר!” ועוד פניני חוכמה אחרות. הסוג השני, והגרוע יותר לטעמי, הוא הלחץ והאשמה שאנחנו מרגישות בעקבות איך שאנחנו חושבות שאחרים חושבים עלינו. זה הלחץ שלא נוצר מביקורת ברורה, אלא, יותר מפרשנות שלנו את הניואנסים החברתיים או איך אנחנו חושבות שאחרים חושבים שצריך להתנהג. מצאתי שאני סובלת בעיקר מהסוג השני ואלו ביקורת גלויה הרבה יותר קל לי להדוף. אמנם היא תשלח אותי למחשבות שאולי אכן לא נהגתי כמו שצריך, אבל יותר קל לכעוס על הצד השני, ועל העובדה שהם מבקרים ושופטים אמא לתינוקת, במקום לגלות אהדה לקשייה. אבל אם מישהי.ו תגיד, לידי, לסובבים אותה “הלבשתי אותה עוד שכבה כי נורא קר” זה יותר קשה לי. אני חושבת שזה יותר קשה כי אני חושבת שאם היא לא אומרת את זה באופן ישיר, זה אומר שאחר כך היא תדבר עלי, ועל כמה אני לא אחראית, במקום פשוט להגיד לי את זה. אני מניחה שהראש שלי חושב, אולי באופן מעוות, שאם לא אומרים לי משהו ישירות אזי מתכוונים לסמן לי שחציתי איזשהו קו נורמה, שידברו עלי ושלא חושבים שיעזור לפנות אלי ישירות. ‘הם’ חושבים שזה באופי שלי, שאני לא אחראית ולא, למשל, שעשיתי טעות בשיקול דעת לגבי הטמפרטורות היום. אולי זה בעצם מה שמפריע לי, ביקורת עקיפה מסמנת לי שהאחר חושבת שעשיתי משהו לא טוב וזה מעיד על האופי שלי, ולא על משהו מקרי. כשאני מקבלת ביקורות סמויות כאלו, המחשבות שלי נודדות למקומות שליליים: “מה נסגר איתי? אם אני לא מסוגלת להלביש אותה כמו שצריך בכדי לצאת החוצה איך בכלל אצליח לגדל אותה שתהיה ילדה מאושרת?”. אני מתיישרת עם המחשבות שלי ומניחה שאם עשיתי טעות היא מעידה על תכונה שלילית. אבל מה שהכי משגע אותי זה שכל המחשבות השליליות האלו, אני יצרתי, אף אחת לא באמת אמרה לי את זה.