אמא כנה 6 – או בוא נדבר על הנקה

חשוב לי לומר, שלא תבינו אותי לא נכון, מי שלא רוצה להניק – מלכתחילה או החליטה על כך במהלך הדרך – זו זכותה הבלעדית. רק היא מחליטה על הגוף שלה. היום, למזלנו, יש מספיק פתרונות בכדי שאישה תוכל להחליט (או, מסיבות כאלו ואחרות, לא תוכל גם אם תרצה) לא להניק. זו זכותה של כל אישה, ולכל הא.נשים השיפוטיים מביננו, צאו לנשים מהציצי – מאלו שמניקות ומאלו שלא. אחרי שסגרנו את הנקודה החשובה הזו תנו לי לחזור לנושא הפוסט – למה לא מנרמלים יותר קשיי הנקה? זה אכן מופיע כנושא מרכזי בקבוצות הנקה, אבל אני חשה שזה לא נושא נפוץ.

כמובן שאנחנו משוחחות על כך עם חברות, כשאנו חשות בסביבה בטוחה, אבל לא כל שיחה היא שיחה אינטימית כזו, וזה לא תמיד קל להודות בפני אנשים, קרובים או רחוקים, שיש קושי. ואם כבר סיפרתי שקשה לי ישר הציעו לי להוסיף בקבוק, ואני חשתי שזה כמו לומר לי שאני לא מספיק טובה. עכשיו שוב, אם הייתי רוצה אז אין בעיה עם בקבוק. אבל כשאמא ממש רוצה לנסות להניק – לא תמיד יש לה מקום לדבר על קשיים ופצעים ובכי ושהתינוק לא מתחבר – לא תמיד יש הבנה שזה תהליך. קבוצות פייסבוק להנקה בהחלט עוזרות, תומכות ומנרמלות את הנושא, אבל זה תמיד הרגיש לי רחוק והנשים בקבוצה ‘חסרות פנים’, זה לא מישהי.ו מסביבי ולרב השיח היה סביב הפסקת הנקה או מה לעשות בחופשה. רציתי שמשהי תגיד שזה בסדר שאני בוכה, וזה בסדר שבהתחלה זה לא מצליח, ולא, אני לא משוגעת, או מקולקלת או אשמה. אפילו אם זה ילד שלישי, כל ילד אחר, היניקה אחרת, מבנה הפה אחרת. את אחרת. עם בתי השנייה היה חיבור מיידי אך היא לא פתחה מספיק את הפה והיו לי פצעים בפטמות. הפצעים כ”כ כאבו שהייתי חייבת לשלב בקבוק פעם ביום בכדי לתת לפצעים לנוח, וחייבת לשים מסביב לשעון משחות ורפידות.